עזבון המנוח מחמוד עבד אללטיף אבו מוך ז" ל ואח' נ' נזמיה עבד אללטיף אבו מוך ואח' - פסקדין

החלטה

1.בקשה שהוגשה מטעם התובעים לעיכוב פסק הדין, אשר ניתן בתאריך 4.7.2011.

2.בתביעה שהגישו התובעים לבית משפט זה, עתרו התובעים לכך שיינתן להם סעד הצהרתי, בנוגע לזכויות בעלות שהתובעים טענו להן, במקרקעין המזוהים כחלקה 73 בגוש 8758, אשר בישוב בקעא אל-גרביה.

בפסק הדין נדחתה תביעת התובעים, ובבקשתם טוענים התובעים כי בכוונתם לערער על פסק הדין.

3.בבקשתם המונחת לפני, טוענים התובעים, כי טובים סיכוייהם לזכות בערעור. לטענת התובעים, אם פסק הדין לא יעוכב, כי אז עלול להיגרם להם נזק גדול, וזאת משום שהנתבעות תוכלנה להעביר זכויות במקרקעין לצדדים שלישיים, מתוך זכויות התובעים, שרישומן בספרי המקרקעין שגוי.

4.הנתבעים 2 ו- 3 טוענים, כי יש לדחות את הבקשה, ולו מן הטעם שאינה נתמכת בתצהיר. עוד טוענים הם, כי הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שגויה מיסודה, שהרי פסק הדין לא הורה על עשיית מעשה כלשהו, ועל כן ממילא אין מה לעכב בו. לטענת בא כוח הנתבעים 2 ו- 3, היה על המבקשים להגיש בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור, ובקשה שכזאת לא הוגשה. לגופו של עניין טוענים הנתבעים 2 ו- 3, כי סיכויי הערעור אינם טובים כפי שטוענים התובעים, ואין מקום לעכב את פסק הדין כיוון שהתובעים לא הוכיחו שקיים חשש שייווצר מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה להשיבו לאחור, אם יזכו בערעור.

5.הנתבעת מס' 5 אף היא מתנגדת לבקשת התובעים. אף בא כוח הנתבעת מס' 5 סבור, כי מדובר בבקשה לסעד זמני, אשר הסמכות לדון בה מסורה לערכאת הערעור. עוד טען בא כוח הנתבעת מס' 5, כי הנתבעת מס' 5 ממתינה ליום בו תוכל להעביר את הרישום במקרקעין על שמה, ואין מקום להמשיך ולעכב בעדה מלעשות כן.

6.לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשה, מהטעמים שלהלן:

(א)אכן, לא היה מקום להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהרי לא ניתן בפסק הדין כל סעד אופרטיבי שניתן להורות על עיכובו. צודקים אפוא באי כוח הנתבעים, כי היה מקום לבקש סעד זמני לתקופת הערעור.

(ב)עם זאת, בנסיבות המקרה, נכון אני לראות את בקשת התובעים כבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור.

(ג)עם כל הכבוד לתובעים, גם לאחר שקראתי את טיוטת הודעת הערעור שבכוונת התובעים להגיש, אינני שותף לדעתם כי "סיכויים גדולים כי ערעורם יתקבל". אזכיר, כי תביעת התובעים נדחתה לאחר שהתברר, כי חרף העובדה שהתובעים החזיקו בפסקי דין הצהרתיים בדבר זכויותיהם במקרקעין, אשר ניתנו בשנים 1984 ו- 1991, התובעים לא טרחו לרשום את זכויותיהם. התנהגות התובעים עלתה עד כדי חוסר תום לב (וראו לעניין זה פסה"ד בפרשת "גנז" שאוזכר בפסק הדין). התובע מס' 2 אף סייע לאחיותיו (הנתבעות 1 עד 4) לרשום את ירושת ההורים באופן העומד בסתירה לזכויות הבעלות הנטענות על ידו. במהלך התקופה הארוכה, בה התובעים לא פעלו להגן על זכויותיהם, נרשמה ירושת ההורים, והנתבעת מס' 5, רכשה זכויות במקרקעין, ונקבע כי רכשה את הזכויות בתום לב. הנתבעת מס' 5 שינתה אפוא את מצבה לרעה בעקבות מחדלם של התובעים. השיהוי בהגנת התובעים על זכויותיהם, עמד אפוא בעוכריהם, והוא שהביא לדחיית תביעת התובעים.

(ד)בהודעת הערעור, שטיוטה שלה צורפה לבקשה, טען בא כוח התובעים, כי אחת מהטעויות בפסק הדין היא, שבפסק הדין נקבע, כי עניינה של התביעה בקבלת סעד שנועד לאשרר סעד קודם בו זכו. לטענת בא כוח התובעים אין הדבר כך, משום שתביעת התובעים הייתה לתיקון ספרי המקרקעין ולא לאשרור סעד קודם.

עם כל בכבוד, אין אני מקבל טענה זו. אילו פעלו התובעים לרשום זכויותיהם על פי פסקי הדין ההצהרתיים שניתנו בשנים 1984 ו- 1991, לא היה מתעורר להם הצורך לבקש ולתקן את מרשם המקרקעין.

(ה)צא וראה: משך שנים רבות, כאשר התובעים החזיקו בפסקי הדין ההצהרתיים שניתנו להם בשנים 1984 ו- 1991, לא חששו התובעים שמא תועברנה זכויות לצדדים שלישיים, ועתה, לאחר שזכויות כאלה כבר הועברו (לנתבעת מס' 5) אצים הם כדי למנוע זאת.

(ה)בקשה לסעד זמני בערעור היא ככל בקשה אחרת לסעד זמני. לצד זאת שלדעתי סיכויי הערעור אינם טובים, הנני סבור, כי בנסיבות העניין, ולאור מחדלם המתמשך של התובעים לאורך השנים, אין הם זכאים לסעד הזמני, בוודאי לא כאשר הדבר עלול לפגוע בנתבעת מס' 5, שרכשה זכויותיה בתום לב ובהסתמך על המרשם.

7.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה.

הנני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים 2 ו- 3 הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח, והוצאות בסכום זהה לנתבעת מס' 5.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"א, 27 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: